סטף ורטהיימר ז"ל, מאנשי התעשייה הבולטים והמובילים בכל שנות קיומה של מדינת ישראל, הפך לאגדה עוד בחייו. רבים יכתבו על אישיותו, דמותו, פועלו ומעשיו.

כמי שמלווה ומייעץ לחברות משפחתיות, בתהליכי העברה בין דורית ובעסקאות להכנסת שותף או מכירת החברה המשפחתית, אני מבקש ללמוד מדרך ההתנהלות והפעולה של סטף ז"ל ובנו איתן ז"ל, אשר הובילה את חברת "ישקר" לפסגות, שקודם לכן לא הושגו בישראל עד למכירתה לקבוצת ברקשייר האת'וויי של וורן באפט החל משנת 2006 (80%) בתמורה ל- 4 מיליארד דולר ובשנת 2014 (20% ) במחיר כולל של למעלה מ- 2 מיליארד דולר, מחירים שבאותם זמנים, של תחילת שנות האלפיים, היו דמיוניים.

נהוג לומר, שבעסקים משפחתיים, הדור הראשון מקים את העסק, השני בונה אותו והשלישי מפרק או מוכר אותו.

בראיון שנערך עימו, בשנת 2006 בעקבות מכירת 80% מהחברה לפי שווי חברה של 5 מיליארד דולר, איתן ז"ל, לא הסכים עם דברים אלה ואמר: "יש הרבה מודלים לעסק משפחתי, ויש הרבה ספרים שאפשר ללמוד מהם על אלטרנטיבות ואסטרטגיות", והדגיש: "ישנם דברים שאפשר, או שאי אפשר לעשות. אבל החוק הראשון בעסק הוא שאת הבעיות צריך לפתור לפני שמגיעים אליהן".

"אני ראיתי שברוב העסקים המשפחתיים המקים לא מצליח להעביר את השרביט. רק באחד מתוך שמונה. לא פעם אפילו מי שמקים, הוא זה שהורס. ישנם מקרים שהדור השני גדל מפונק. ישנם מקרים שהאבא קשה, הבן לא רוצה לעבוד איתו, והנכד נכנס לעסק. לנו היה אבא יזם, ואני באתי כיזם, כך שהיתה המשכיות יוצאת דופן וחלקה מאוד. אני לא אומר שזה מה שיקרה אוטומטית בעתיד. כיום, אף אחד מהדור השלישי של ילדי המשפחה אינו עובד בעסק המשפחתי. הם לומדים ועושים עסקים אחרים". (ציטוט מכתבה של אורה קורן בדה מרקר, 6.5.2006)

אז מה צריך לעשות ? איך להעביר את המושכות לדור הבא?

מההיסטוריה של האבא והבן ורטהיימר, אנו לומדים כי ההחלטה המשמעותית ביותר של האבות המייסדים, שמבקשים להעביר את המושכות,  היא ההחלטה "לשחרר". אם אינך משחרר, אינך נותן בבן (או בבת) אמון מלא ומוכן לאפשר להם לנהל את החברה, כנראה שהמהלך נדון לכישלון.

באותו ראיון, איתן ז"ל נשאל על היחסים עם אביו סטף, וכך הוא השיב:

"סטף לא היה ולא יהיה טייקון. הוא נביא".

על פי איתן ז"ל, ההחלטה החשובה בחייו העסקיים היתה לעזוב את החברה המשפחתית שבה החל לעבוד ולנסות את מזלו מחוץ לחממה המשפחתית.

איתן לא לבד, על פי מחקרים רבים  שנעשו, חשוב ביותר (אם הדבר אפשרי) שהבן (או הבת) ייצאו למספר שנים לעבוד מחוץ לחברה המשפחתית.

וההחלטה החשובה הבאה, היא ההחלטה למנות מנהל מקצועי ומוכשר, שאיננו דווקא בן משפחה.

איתן ז"ל (אני מניח שבעידודו והסכמתו של סטף ז"ל), מינה את יעקב הרפז למנכ"ל "ישקר" בשנת 1995, למעלה מ- 10 שנים לפני שמכרו את רוב מניות החברה לברקשייר האת'וויי.

סטף ואיתן ז"ל ידעו מה הם עושים, כך התברר בדיעבד, וההחלטה למנות מנכ"ל מקצועי שאיננו בן משפחה התבררה כהחלטה מנצחת!

בכנס שערכנו בנושא "הצומת בחברות משפחתיות – מיזוג, מכירה או העברה בין דורית", בשיתוף איגוד הדירקטורים בישראל, בחודש ינואר האחרון (2025), הודגש על ידי הדוברים מבעלי חברות משפחתיות ומנהליהן, הצורך למנות מנכ"ל חיצוני, שיאפשר לחברה המשפחתית לעבור את השינויים שהיא צריכה לעבור על מנת להתפתח ולא לדרוך במקום.

בין הדוברים, עו"ד רונית שבירו, מבעלי חברת הבניה "שבירו", מר גבי רוטר, מבעלי "קסטרו" וכן מר מג'די כתאני , מנכ"ל קבוצת "קינג סטור", הקבוצה הגדולה במגזר הערבי, שררה תמימות דעות שחברה משפחתית שמבקשת להתפתח ולגדול, ובמיוחד לקראת המעבר הבין דורי, צריכה למנות מנכ"ל חיצוני, שאיננו בן משפחה לניהול החברה, ועליה לעבור מקבלת החלטות שמושפעות משיקולים אישיים ומשפחתיים לקבלת החלטות עסקיות נטולות כל השפעות אישיות או משפחתיות.

סטף ואיתן ז"ל שהיו תעשיינים דגולים, הראו כיצד ניתן, כאשר מקבלים את ההחלטות הנכונות במעלה הדרך הארוכה והמפותלת, להפוך עסק משפחתי קטן שהחל בצריף רעוע, לחברה מצליחה וחובקת עולם.