בפסק דין שניתן בשבועות האחרונים בבית המשפט העליון (בע"מ 2348/24 פלונית נ' פלוני, פסק דין מיום 9.9.2024), קיבלנו תזכורת חשובה לקדושתם של כללי החיסיון ואי הקבילות שחלים על דברים שנמסרו במסגרת הליכי גישור.

כדי שהליך גישור יוכל להצליח, צדדים נדרשים לשתף פעולה. "לקפוץ למים". באופן שמעמיד אותם בחשיפה משפטית שכן הם מתבקשים לוותר על זכויות שהם טוענים שהם זכאים להן.

הדרך היחידה בה יוכלו לעשות זאת, זה אם ידעו כי מדובר במרחב בטוח.

אין הרבה חדרים שמה שנאמר בהם לא יוצא מהם. אנשים היום נוהגים להקליט את עצמם ואת זולתם לדעת. חדר הגישור הוא ייחודי בהקשר הזה, ומה שמאפשר זאת הוא עיקרון העל של חיסיון ההליך. ותפקיד המגשר ועוה"ד בעניין הזה בשמירה על הצדדים הוא קריטי.

בעניין שנידון בפסק הדין, בקצרה, בני זוג ניהלו מו"מ בהליך גירושין שנערך מכח החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014. במסגרת המו"מ בני זוג הם נדרשו להסכמות ביניים בדרך להסכמה הסופית הכוללת. לשם כך הם ערכו הסכם ביניים, אשר קיבל תוקף פסק דין, וכן הכינו חוות דעת מקצועיות. נשאלה השאלה, מה מעמדם של הסכם הביניים ושל המסמכים שהוכנו במידה והליך הגישור לא נשא פרי והצדדים חזרו להליך משפטי?

האם המסמכים הם חלק מחומר הראיות בתיק? האם ההסכמות שעוגנו בהסכם הביניים תקפות ומחייבות גם מחוץ לגישור?

גם בית המשפט לענייני משפחה וגם בית המשפט המחוזי הורו כי ניתן לעשות שימוש בחוות הדעת שהוכנו במסגרת הליך הגישור, גם לצורך ההליך המשפטי. טוב שיש שופטים בירושלים אשר השיבו עטרה ליושנה ועמדו (בדעת רב, לא פה אחד) על ההלכה המחייבת בדבר חיסיון ההליך ואת שנמסר במסגרתו. כך תיאר בית המשפט בעניין אחר את ההנחה שבבסיס כללי החיסיון (בע"מ 8769/08  פלוני נ' פלונית, 31.12.2008):

"כאשר מתנהל משא ומתן לשם השגת פשרה, הצדדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות, אשר טמון בחובם ויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שוויתור כאמור ישמש כראיה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים. בכך עלולים הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים להיפגע, ותוצאה בלתי רצויה זו בא הכלל, המגביל את קבילותם של מסמכים אלו, למנוע."

"בהליך משא ומתן, מתבקש משתתף להתייחס לאפשרויות שיש בהן ויתור על זכות שבדין – ונכונותו לעשות כן תלויה במידת הבטחון שלא ייעשה בכך שימוש כנגדו אם תידרש הכרעה על פי דין".

הליך הגישור מבוסס על האפשרות לשוחח בחופשיות וללא חשש במטרה להביא צדדים לתת אמון מחדש זה בזה, ולגבש הסכמה דווקא מהמקום שבו הם כל כך רחוקים זה מזה.

אחד הכלים העומדים לרשותו של המגשר בעבודתו היא חובת החיסיון שחלה עליו ועל הצדדים. תפקידו של המגשר הוא בין היתר להגביר את תחושת האמון בחדר הגישור. כשצדדים מרשים לעצמם לשחרר מגננות, ולדבר בכנות וגלויות, הקסם מתחיל לקרות. שם מתחילה התקווה, שאפשר לעצור את כדור השלג הלוחמני ולקחת נתיב חדש של סיום הסכסוך.