מחלקת הליטיגציה במשרדנו ייצגה לאחרונה חברה שנמצאת בהליכי חדלות פירעון, שמתנהלים בפני כב' השופט חגי ברנר, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

בית המשפט אישר לחברה לשכור את שירותי משרדנו על מנת להגיש בשמה ערעור על החלטה של משרד הבריאות לבטל רישיון לניהול מרפאה שהיה בידי החברה במשך מספר שנים. הרישיון אפשר לחברה לנהל מרפאה שבה בוצעו הליכי כירורגיה זעירה שונים, לרבות כירורגיה פלסטית. לאחר שהחברה נקלעה לקשיים משרד הבריאות ביטל את הרישיון. ביטול הרישיון סיכל כל אפשרות לבצע הסדר נושים לחברה, למשל באמצעות מכירת החברה למשקיע חיצוני לשם הפעלת מרפאה, באופן שיכול היה להכניס לקופת החברה מיליוני שקלים שישמשו אותה לפירעון החובות לנושיה.

במסגרת הערעור שהגשנו העלינו טענות נגד החלטת משרד הבריאות לבטל את הרישיון. כך למשל, משרד הבריאות קבע שבכל מקרה שמרפאה נדרשת לשנות את המיקום שלה, מדובר למעשה בביטול אוטומטי של רישיון, כך שעצם שינוי כתובת המרפאה מהווה הגשה של בקשה לרישיון מרפאה חדש. בענייננו שינוי מיקום המרפאה היה הכרחי ואנו טענו ששינוי המיקום אינו צריך להביא לביטול אוטומטי של הרישיון. במהלך הדיון בערעור שהתקיים תחילה בבית משפט השלום, התברר כי התייחסות לחברה כמי שמגישה בקשה חדשה לקבלת רישיון מרפאה תוביל את משרד הבריאות בהכרח לדחיית הבקשה, שכן מכסת הרישיונות המותרת כיום, כבר מלאה. עצם הסיווג של הבקשה כבקשת רישיון מרפאה חדש סתם אם כן את הגולל על גורל הבקשה.

בית משפט השלום שכאמור דן בערעור תחילה, דחה לצערנו את הערעור. בין היתר קבע בית משפט השלום כי החלטת משרד הבריאות הייתה אכן יכולה להיחשב כבלתי מידתית, אולם מכיוון שמדובר בחברה שנמצאת בהליכי חדלות פירעון, המשקל שיש לתת לזכויות היסוד שלה (בענייננו – הזכות לחופש עיסוק שנפגעה מהחלטת משרד הביאות) צריך להיות נמוך יותר ממשקלה של זכות זו במקרים בהם מדובר באדם או בחברה סולבנטית.

אלא שלאחר מכן הגשנו ערעור לבית המשפט המחוזי, שישב כערכאת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הורה על ביטול פסק הדין של בית משפט השלום וקיבל את הערעור שלנו.

בית המשפט המחוזי העביר מסר ברור כי אין לייחס משקל מופחת לזכויות של חברות שנמצאות בהליכי חדלות פירעון וכי גם לחברות כאלה עומדות מלוא הזכויות ובכלל זה הזכות לחופש עיסוק שאין לפגוע בה אלא בכפוף לכל המגבלות שמוטלות על פי דין על פגיעה כזו שנעשית על ידי רשויות המדינה. בית המשפט הורה למשרד הבריאות להתייחס לבקשה שתוגש בפניו – לא כבקשה לקבלת רישיון חדש, אלא כבקשה לשינוי כתובת של מרפאה קיימת, בלבד. במסגרת בקשה כזו אמור משרד הבריאות לבחון את התאמת המבנה החדש של המרפאה לניהול המרפאה, אך לא את עצם ההצדקה למתן רישיון מרפאה חדש.

נוכח קבלת הערעור שהגשנו, יש כעת באפשרות המנהל המיוחד של החברה (בעל תפקיד שממונה על ידי בית משפט לכל חברה שנמצאת בהליכי חדלות פירעון), לאתר משקיעים שירכשו את החברה על מנת לנהל באמצעותה מפראה כירורגית דומה, הגם שבמיקום אחר. התמורה שתשלום על ידי המשקיע תועמד לרשות נושי החברה, לפירעון חובותיה כלפיהם. מדובר בתרומה משמעותית ביותר לקופת החברה שתסייע מאוד בידי נושיה לקבל חזרה חלק גדול יותר מהחובות שלה כלפיהם.